איי וייוויי
.jpg) | |
| לידה |
18 במאי 1957 (בן 67) בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין  |
|---|---|
| לאום |
סיני |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
אמנות, אמנות מושגית, אקטיביזם, אדריכלות, אמנות חזותית, civic engagement |
| זרם באמנות |
אמנות מושגית |
| יצירות ידועות |
זרעי חמניות |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Lu Qing |
|
www | |
  | |
אַיי וֵייוֵיי (בסינית: 艾未未; בפין-יין: Ài Wèiwèi; נולד ב-28 באוגוסט 1957) הוא אמן, אוֹצֵר, מעצב ופעיל חברתי סיני.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]איי נולד ב-1957 בבייג'ינג בירת הרפובליקה העממית של סין. אביו איי צ'ינג (艾青, Aì Qīng; 1910–1996), היה משורר נודע, אימו הייתה הסופרת גאו יינג, יש לו 4 אחים נוספים ו-2 אחיות למחצה מנישואיו השניים של אביו.
עיקר פעילותו האמנותית של איי נעשתה החל משנות ה-90, ובשנים האחרונות הוא משמיע דעות נחרצות בעניין מצב זכויות האדם בסין. הוא השתתף בעיצוב האצטדיון הלאומי הסיני של אולימפיאדת 2008, יחד עם ז'אק הרצוג ופייר דה-מרון ("קן הציפור"). יצירתו "זרעי חמניות" מוצגת בגלריית טייט בבריטניה כחלק מסדרת יוניליוור. לחמניות משמעות סמלית בסין, באשר הם שימשו להאדרת שמו של מאו דזה טונג בזמן מהפכת התרבות.
הוא השתתף בחשיפת שחיתות בבניית מבני ציבור שקרסו ברעידת אדמה בשנת 2008. בנובמבר 2010 הוטל עליו מעצר בית; לדבריו, הדבר נעשה על מנת למנוע ממנו לקיים מסיבה לציון הריסתו הצפויה של הסטודיו החדש שלו בשאנגחאי, בטענה שהוא מבנה בלתי חוקי.
ב-3 באפריל 2011 נעצר איי על ידי השלטונות בחשד ל"פשעים כלכליים", ושוחרר לאחר כחודשיים וחצי.[1][2]
על אף תנאי השחרור שלו, בהם נאסר עליו לבקר את המשטר הסיני למשך שנה, פרסם חודשיים לאחר שחרורו מאמר נוקב באתר ניוזוויק אודות בייג'ינג אותה כינה עיר-סיוט.
ביולי 2015 החזירו לו השלטונות את דרכונו לאחר 4 שנים.
בספטמבר 2015 ארגן בלונדון עם עמיתו אניש קאפור צעדת הזדהות עם 60 מיליוני הפליטים בעולם.
בשנת 2016, איי עבד על סרט דוקומנטרי בנושא פליטים. עיסוקו זה הביא אותו בדצמבר 2015 לאי לסבוס, במרץ 2016 לאיסטנבול, ובמאי 2016 לישראל ולעזה.[3]
באפריל 2018, בעקבות ניסיונות ישראל להטיל ספק בזהותו של הצלם יאסר מורטג’ה, שנורה למוות בידי חיילי צה”ל, פרסם תמונות של הצלם שעבד איתו בעזה ואמר: "ירי על עיתונאי הוא סימן לברבריות".[4]
איי פעיל רבות באינסטגרם ובטוויטר.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנו איי לו נולד בשנת 2009, אימו של בנו היא ואנג פן. הוא נשוי לאמנית לו זינג.
מיצירותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 2022 הציב האמן בסטוקהולם כלוב מתכת בגובה 12 מ' שממרכזו חתוכה צורה של דמויות אנוש משולבות[5]. הפסל הוצג לראשונה בניו יורק בשנת 2017 כחלק ממיצב בנושא גדרות בקריאה למעבר חופשי ולעולם ללא גבולות. הוא יישאר בסטוקהולם.
כתביו שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- וֵייוֵיי־אִזְמִים, אסופת רעיונות וראיונות מאת איי וייוויי ערך לארי וארש ובתרגום ערן צלגוב. הוצאת פרדס 2016.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של איי וייוויי (באנגלית)
איי וייוויי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
איי וייוויי, ברשת החברתית אינסטגרם- איי וייוויי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הרצאתו של אי ויוויי בכינוס TED
- הגרדיאן, וייוויי ממשיך בביקורת על שלטונות סין, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2011
- רחל בית אריה, אמנות ההתנגדות, באתר כלכליסט, 1 במרץ 2012
- אדוארד וונג, הניו יורק טיימס, 81 ימים של פחד, באתר הארץ, 30 במאי 2012
- לארי רוטר, הניו יורק טיימס, המפגש המקרי עם האמן איי וייוויי הוביל לדוקו מכה הדים, באתר הארץ, 30 ביולי 2012
שני ליטמן, איי וייוויי: הישראלים והפלסטינים התרגלו לחיות עם כיסא קשור לרגל, באתר הארץ, 14 במאי 2016- עמי פרידמן, "קיבלתי איומים בגלל ההגעה לישראל, אני לא מנסה לרצות אנשים", באתר ynet, 29 במאי 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Chinese artist Ai Weiwei held for 'economic crimes', BBC, 7 באפריל 2011
- ^ רויטרס, שוחרר האמן הסיני מתנגד המשטר איי ויי ויי, באתר הארץ, 22 ביוני 2011
- ^ עינת פישביין, איי וויווי: הבית שלי הוא האינטרנט, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 14 במאי 2016
- ^ עינת פישביין, האמן הבינ"ל איי וויווי: ההרוג בעזה – צלם עיתונות שעבד איתי, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 8 באפריל 2018
- ^ Cajsa Carlson, Ai Weiwei unveils cage-like art installation in Stockholm, July 12, 2022